ג'ינג'ר
דרך יותם 3, אילת
ג'ינג'ר היא אחת המסעדות האהובות עלי באילת. אני יושבת על הבר, אורות
כחולים וורודים צובעים את הנוף של אזור המלונות והטיילת שנשקף מבעד לחלונות. אני
אוכלת מנה של עוף וירקות מוקפצים עם אורז והטבח מגלגל סושי, כיאה למסעדה המציעה
מבחר מאכלים מהמטבח האסייתי. בניגוד לקינוחים אחרים בתפריט, כמו בננה ריפאבליק,
שכמובן כולל בננות כמו מנות מתוקות הזכורות לי מטיולי בתאילנד, וכמו מאקי שוקולד,
קינוח עתיר שוקולד שאופן הגשתו מזכיר רול סושי (והוא אף זכה להופיע ברשימה של 20
קינוחי השוקולד המומלצים בישראל שפורסמה בעיתון 'הארץ'), אני בוחרת בקינוח שאין
בו שום ניחוח אסייתי לטעמי. ובכל זאת הרי אין כמו שוקולד. הקינוח מרינה (שנאמר
לי בזמנו כי הוא נקרא על שמה של מרינה כוכבת הישרדות לפני אי אילו שנים; 42 ₪),
זכור לי לטובה מגלגולה הקודם של המסעדה ואם אינני טועה הוא הוגש בזמנו כשני חרוטים
מלאים במוס שוקולד. כיום מרינה עדיין תגרום לכם ללקק את השפתיים, אם כי אני העדפתי
את המנה בגרסתה הראשונה.
גביע וופל פריך בטעם שוקולד ומלא בקצפת נשען בצלחת על גבי חלק מחרוט
העשוי שכבות דחוסות ועשירות של מוס שוקולד חלב ושל מוס שוקולד לבן. המנה מעוטרת
בעלי נענע, ברוטב פירות יער ובקונפיטורות של פירות יער ושל תפוזים. וגם בעוד הרבה
מאוד קצפת. למען האמת אינני חובבת גדולה של קצפת, ולכן אני טועמת ממנה מעט ומשאירה
את רובה בצד. לעומת זאת, השילוב בין הפירות שבקונפיטורות למוס השוקולד שובה את
בלוטות הטעם שלי. גביע הוופל מאתגר אותי. אני מרגישה כמו במשחק השולחן
"הרמז" בו כלי הנשק היחיד שעומד לרשותי הוא כפית. מה סגן אלוף חרדלי היה
עושה במקומי? בסופו של דבר אני מחליטה לנסות לשבור את הוופל באמצעות הכפית. אני
מכה בגביע בפגיעה מדויקת שגורמת לשבבים של וופל לעוף לכל עבר בקול פצפוץ רועם.
לשמחתי רובם נופלים בחזרה אל הצלחת כך שאני יכולה לאכול מהם. טעימים.
No comments:
Post a Comment