יוגורט מרענן במדרחוב

קלמנטינה בר מיצים

המייסדים 43, זכרון יעקב

אחרי שבוע סוער שבה והפציעה השמש. המדרחוב בזכרון יעקב הומה תיירים. בתור מי שגדלה במושבה בדרך כלל אין לי כוח לכל ההמולה הזאת ואני פונה לסמטה גדושה בחנויות בגדים, תכשיטים וחפצי אמנות. וגם בית קפה, עם שולחנות וכסאות עץ מסודרים בחוץ, בצל, לצד עציצים צבעוניים וגינה קטנה של צמחי תבלין. לפי מנהג המקום אני נכנסת ומזמינה ורק לאחר מכן חוזרת לשבת בחוץ. בשולחן אחד שני גברים חותמים על עסקה ובשולחן אחר שלוש אימהות משוחחות בזמן שתינוקותיהן שרועים להן על הברכיים.

בניגוד לפרוזן יוגורט – היוגורט הקפוא – שאפשר למצוא בכל קניון וגלידריה, לגלידת היוגורט שאני טועמת בקלמנטינה באמת יש טעם של יוגורט. מבין שלושה גדלים שונים של מנות, אני בוחרת בכוס הבינונית (20 ₪), מה שמתברר לי בדיעבד כמנה גדולה מדי עבורי באופן אישי (אם כי בכל זאת סיימתי את כולה). ברמן היוגורט והמיצים הטבעיים ממלא את הכוס בגלידה ואז מגיע השלב הכי כייפי – בחירת התוספות. ההיצע גדול ולאחר התלבטות אני מבקשת פצפוצי שוקולד מריר, חתיכות מקופלת, שברי בוטנים, פיסות תמרים ואפילו גרגרי רימונים. זאת הפעם הראשונה שנתקלתי ברימונים בתור תוספת אפשרית לגלידה או ליוגורט והשילוב פשוט נפלא! במיוחד עם גלידת יוגורט. לאחר שהתוספות מונחות בבטחה על גבי הגלידה, הברמן מוזג מעליהן הר נוסף של גלידת יוגורט ומפנה אותי לשורה של בקבוקי רוטב לזילוף: פירות יער, שוקולד, מייפל, ריבת חלב, טחינה וסילאן. כאן כבר באמת היה קשה לבחור ובמהלך האכילה אני בוחרת כל פעם לזלף רוטב אחר. ריבת החלב הכי טעימה לי, אבל הטחינה הכי מפתיעה.

לגלידת יוגורט, כאמור, בניגוד לגרסאות התעשייתיות, יש טעם של יוגורט חמצמץ (אך גם מתוק – בכל זאת גלידה) ורענן. והמרקם שלו אחיד – בלי גבישי סוכר שמגרדים את הלשון. לאחר שאני אוכלת מענן הגלידה שבראש המנה, סוף כל סוף נחשף האוצר האמיתי. התוספות שהיו קבורות בתוך מעין הר מושלג צצות לפתע. בינתיים הגלידה שבתחתית הכוס מתחילה להפשיר והתוספות מתחילות לשקוע פנימה. וזה דווקא לא דבר רע בכלל. התוספות מתערבבות בגלידה והשילוב שנוצר הוא פשוט חגיגה.