Friday, January 22, 2016

שווה כל לק

פיני לק
מרכז מור, חנות 3 (אילות 102), אילת




עזבו אתכם מהגלידריות הנוצצות שבטיילת, המפתות את התיירים הזולגים מבתי המלון בעיר הדרומית. אם אתם רוצים גלידה טובה, הכי טובה ומשובחה, יש סיבה טובה לעלות ולהכנס לאילת האמיתית. שלט גדול בצורה של גביע גלידה ענקי (עם אורות בצבעים מתחלפים) מכריז לעוברים ולשבים על הגלידריה "פיני לק", שנפתחה בשנת 1958, פחות מעשור לאחר מבצע עובדה בו נכבשה אום אל רשרש והונף דגל הדיו בגאווה. אבל, בעיר המדברית והיבשה צריך גם גלידה קרירה ומרעננת.

אני הולכת לגלידריה עם ידיד שעובד באילת כמדריך צלילה ומכינה את עצמי נפשית לתהליך קבלת ההחלטות המאתגר שגלידריות דורשות ממני. אבל, כאן, מול הוויטרינה המעוטרת בקריקטורה של בעל המקום פיני עם עגיל באוזן בצורה של גביע גלידה, לצד הסיסמה "פיני לק – שווה כל לק", ההתלבטות היא קצרה. הסיבה לכך איננה משום שאין כאן מגוון מספיק גדול של טעמים. להפך, גם מי שרוצה גלידה ללא סוכר או ללא חלב ימצא כאן את מבוקשו. זוכרים את הפנטזיה בה אתם הולכים לגלידריה ויכולים לבחור בכל הטעמים? כאן החלום שלכם יכול להתגשם. ב"פיני לק" אפשר להזמין כמה טעמים שרק רוצים מכיוון שמשלמים לפי משקל ולא לפי כדורים.

אני בוחרת בגביע וופל פריך המוגש בכוס פלסטיק רחבה, מחליטה לשמור את הפנטזיה בחלומות ובוחרת ארבעה טעמים: ריבת חלב, שוקולד מריר, לוטוס (כמו הממרח, אבל בגלידה) ומשמש במקופלת לבנה. אפשר גם לבקש תוספות: סוכריות שוקולד, סוכריות צבעוניות, קצפת ושוקולד חם שמתקשה ועוטף את המנה באריזה מתוקה שכייף לפצפץ אחר כך עם הכפית. עד שאני מתחילה לאכול, הידיד כבר הספיק לפורר ולכרסם את שולי הגביע שבולטים מעל כוס הפלסטיק. אני מקבלת השראה ומפוררת אותם לתוך הגלידה. אחרי שכבר ניהנתי מגלידה בארגנטינה, הגלידה בטעם ריבת חלב מאכזבת אותי כאן מעט. השוקולד טוב והלוטוס מצויין. הטעם המקורי של משמש במקופלת לבנה מערבב רעננות פירותית במתיקות של השוקולד לבן והשילוב מוצלח להפליא.

פיני יושב בינתיים עם חבריו. אני נגשת לדבר איתו והוא מציג אותם בפני: "הנה הטכנאי הראשון בעיר, וזה פה החייל הראשון באילת." הם כולם היו פה לפני שהיה כאן מזגן. מזל שהייתה להם גלידה.

No comments:

Post a Comment