המלביה
אלנבי 60, תל אביב
אחרי הצהרים של יום שישי אביבי בשוק הכרמל עושים חשק לטעמים של הקיץ המתקרב. תל אביבים של תמיד ותל אביבים של עכשיו משחקים דמקה ושש בש, נהנים מהחמימות שמסביב ומהקרירות של הקינוח. ואני, בתור תל אביבית של עכשיו (נו, זה נחשב תל אביב!), אוכלת בפעם הראשונה שלי במלביה. קודם כל אני מתבלבלת. רגילה לאפשרות יחידה של מלבי, סירופ ורדים, קוקוס וקצת בוטנים, כאן עלי לבחור בין מנה חלבית לטבעונית, ובין הסירופ הקלאסי לסירופים בטעמים של וניל-קינמון, לימון-הל וקרמל. התל אביבי המקומי יותר מזמין מלבי טבעוני עם סירופ לימון-הל ואני בוחרת בגרסה החלבית עם סירופ וניל-קינמון שנאמר לי שמתאים למי שרוצה מתוק. אבל, אל דאגה, הכל מתוק כאן. ולא רק מתוק, אלא גם אמיתי.
שמתם לב שלא מעט בתי עסק מגישים אוכל ושתייה בכלים חד פעמיים גם במקרים בהם אתם בוחרים לשבת במקום? לשמחתי, במלביה, אינני נתקלת בבעיה הזאת כי הכל אמיתי: קערית זכוכית שמתאימה בדיוק למעדן וכפית מתכת. אחרי שאני מתלהבת מהריאליזם של כלי ההגשה, מגיע הזמן לתוספות. כאן לא צריך לבחור אלא אפשר לקחת מהכל. למרות זאת, אני מוותרת על הבוטנים ה"רגילים" ובוחרת בקוקוס (הרבה!), בוטנים מסוכרים ועוגיות של אמא של עידו.
אני טועמת משתי המנות – החלבית והטבעונית – ומבחינה רק בהבדל דק ביניהן. המרקם של שתיהן אחיד וזהה, והן מחליקות ברעננות במורד הגרון. והעוגיות של אמא של עידו בהחלט משדרגות את המנה ומוסיפות עוד שכבה של מתיקות. מתמזל מזלנו ואמא של עידו בדיוק נמצאת כאן. "את מכירה את עוגת ה'גבינה-פירורים'?" היא שואלת ומסבירה כי "אלה הם למעשה הפירורים שמעל. עידו, אחד הבעלים, הוא הבן שלי והוא אוהב מאוד את העוגה הזאת. אני לא יודעת של מי היה הרעיון להוסיף לתוספות הקבועות והמוכרות גם את העוגיות. אני עומדת פה מאחורה ושומעת 'תשים לי קוקוס ואת אמא של עידו'."
